טכנאי גז

טכנאי גז בישראל חייב לקבל הסמכה מטעם משרד העבודה, לאחר שעמד בדרישותיו – זאת לאחר בדיקות ובחינות הסמכה לעיסוק בתחום הגז – ורק הוא מוסמך להתקין, להרכיב ולאשר מערכות גז. הסמכתו כוללת רשאות לטפל, להתקין, להרכיב ולאשר מערכות גז ביתיות ותעשייתיות.

ישנן ארבע רמות שונות של טכנאי גז, אם כי רק השניים הראשונים עוסקים בטיפול במערכות הגז הביתיות – רמה 3 ו-4 הינם טכנאים בכירים, אשר עוסקים בהנדסה ותכנון של מערכות גז מורכבות, שאינן מיועדות לבתים הפרטיים.

• טכנאי גז – רמה 1: יכול לטפל בכל בעיה הקשורה לגז בבית – ברז בלון הגז, טיפול בנקודות הגז, תיקוני כיריים, מחממי מים, הסקות, תנורי חימום, וכן בתשתית הגז בפנים הבית. עם זאת, הוא אינו יכול לטפל במערכת הגז החיצונית אשר משמשת את כלל הבניין או השכונה.
• טכנאי גז – רמה 2: יכול לבצע את כל העבודות של טכנאי גז ברמה 1 וכן לטפל במערכות גז הפועלות בלחץ גבוה, מעל 100 מיליבר (הגז בבית הוא בלחץ של 30 מיליבר) – מערכות אלו משמשות בדרך כלל שכונות, בניינים או מסעדות.

התקנת גז לפי תקן 158

איך נברר האם הטכנאי התקין את הגז בצורה נכונה?
כל טכנאי גז מחויב לבצע את ההזזה או ההתקנה לפי ההוראות בתקן 158, אשר נקבע על ידי מכון התקנים הישראלי. מטרתו היא לשמור על הבטיחות שלנו בעת שימוש בגז.

מה תקן 158 כולל?

1. התקנת בלון הגז במקום חיצוני – מחוץ לבית או לדירה, כך שבמקרה של דליפה, הגז לא יתרכז בתוך הבית.
2. צנרת עשויה נחושת – הגז עובר מבלוני הגז אל נקודת הגז בבית דרך צנרת נחושת או צינורות אחרים בקוטר המתאים ללחץ.
3. מיקום הברז בבית – ברז הגז חייב להיות במרחק של 50 ס"מ ומעלה מנקודת החשמל, מתחת ללהבות הכיריים ולא מעליהן (על מנת שלא ייגרם לו נזק), ובצורה שבה יהיה נגיש לשם סגירה (למשל: בקדמת הארון במקום בולט).

• תקן של חברות הגז: על ברז הגז להיות במרחק של עד שלושה מטרים מהמכשיר הצורך אותו (כמו הכיריים). זאת על מנת לזהות דליפות בקלות ולסגור את הברז מיד.

4. צינור גומי מאושר – על צינור הגומי, המוליך את הגז מהברז אל הכיריים, חייב להיות כיתוב האומר שהוא מאושר על פי התקן וכן הכיתוב "גמ"פ" (גז פחמימני מעובה – גז הבישול).